בעידן הדיגיטלי - התמונות שאנו מצלמים נשמרות במחשב כגיבוי, ומי שמעוניין ב"משהו להחזיק ביד" מדפיס כמה מהן. אבל זה קורה היום.
עד לפני כמה שנים הסתובבנו כולנו עם מצלמות וסרטי פילים. צילמנו ורצנו לפתח. סידרנו באלבומים ופעם ב.. פתחנו אותם במפגשים משפחתיים והעלנו זכרונות מטיולים, חוויות, מסיבות, חגים, ושאר ירקות.
ומה היה לפני כן? זוכרים את השיר: "כשהיינו ילדים, שיחקנו בחולות...."
אז, כמאמר השיר - כשהיינו ילדים - מצלמה היתה כלי יקר שמעטים החזיקו בו. כדי להנציח תמונה למזכרת היתה המשפחה לובשת את מחלצותיה ונוסעת אל הצלם, אירוע חגיגי לכשעצמו. אז היה זה מעמיד אותנו ב"פוזה" רצינית. הגדולים מאחור והילדים מקדימה. כולם בפנים רציניות. את הסבא/סבתא או ההורים המבוגרים היה מושיב על כסא וכולם ניצבים סביבם.
והתוצר - תמונה יפה, חגיגית וגדולה לתלייה בסלון.
פילים? מי חשב על זה. הפילים נשאר אצל הצלם ומי שחשקה נפשו בהעתק היה ניגש ומזמין, וכמובן משלם.
פגעי הזמן עשו בנו שמות במהלך השנים. קמטים עלו על פנינו, גזרתנו התעבתה, שיבה זרקה בשערנו (חלקנו מסתירים אותה במנת צבע נדיבה פעם בחודש).
אך לא רק בנו נתן הזמן את אותותיו. התמונות הישנות העלו כתמים, חלקן דהו, חלקן מלאו סדקים או קרעים.
לעיתים, תמונות אלה הן הזכרון היחיד שלנו מאותם רגעים של פעם, מההורים או הסבים שאינם עוד. מאח או אחות שהלכו לעולמם. ממקום בו ביקרנו או גרנו. וכשאנו מביטים בהן, בתמונות הישנות - ליבנו מחסיר פעימה בכאב.
ריטוש תמונות ישנות זו התמחות, אך לא רק. ריטוש תמונות ישנות זו אהבה.
אהבה לדמויות של פעם.
אהבה לרגעים שעברו ונעלמו.
אהבה לסיפורים שמאחורי הרגעים המונצחים.
אהבה לתיעוד - שמאפשר לילדינו ונכדינו לדעת מי היו אבות אבותיהם.
בכל שנה, בעיצומן של ההכנות לפסח, כאשר אנחנו הופכים כל פינה בבית ומאווררים, ומנקים, ומחליפים ישן בחדש, אנו נתקלים באותן תמונות ישנות, מהוהות, קרועות, ומתלבטים - "האם יש טעם לשמור אותן, הן הרי הרוסות".
כן רבותי, כן, יש טעם לשמור!
הביאו אותן אלי ותקבלו בחזרה תמונות כמעט כמו פעם, ולפעמים אפילו טובות יותר. כי אני אוהבת את הדמויות של פעם, את הרגעים שנעלמו, את הסיפורים שאחרי הרגעים המונצחים, את החקר והתיעוד והשימור, שמאפשר להעביר פיסת חיים, פיסת עולם לבאים אחרינו.
אני טובה במה שאני עושה, מתקנת את הסדקים, את הקרעים, מחדשת את הצבעים ומחזירה לכם קובץ מחשב במייל, או על דיסק, או (בתשלום נוסף) תמונה מודפסת בגודל שתבחרו - על נייר כרומו, פוטו או אחר, עם או בלי מסגרת. או (בתשלום נוסף) תמונה מודפסת בגודל שתבחרו - על קנבס או עץ או מתכת או שיש.
אז למה אתם מחכים?
חישבו על פניהם של הוריכם כשתחזירו להם תמונה הרוסה כשהיא מחודשת ורעננה. על התרגשותה של אמא כשתביאו לה תמונה של אבא ז"ל כשהיא כבר לא דהויה ומרוטה. על ההורים ודמעת ההתרגשות שתזלוג על הלחי, כשתביאו אליהם תמונה של בנם שנפל ותמונותיו כבר אינן כשהיו.
אני כאן, מחכה לכם, מחכה לסיפורים שאחרי התמונות.
ואם תרצו - אף אוכל להפיק לכם ספר זיכרון או סיפור משפחה שיתעד את הסיפורים שאחרי... אבל זה כבר לבלוג אחר.