ארכיון עיתונות, 18.4.2008 מוקי צור, תחיה שירן, קרני עם-עד, יוחי שטיינהרדט-בארי

 ילדי בראשית שלנו / מוקי צור

שמואל חדש מכינרת מתאר בספרו את הילדים הראשונים של הקבוצה * ודרכם את ההיסטוריה של הציונות והקיבוץ * מוקי צור קורא וממליץ:

לארכיון ההיסטורי של המפעל הציוני נוסף עוד כרך, עבה וצנוע. הקובץ, "ילדי החצר", מאת שמואל חדש מכינרת, מספר על כמה עשרות ילדים שנולדו בחצר כינרת מאז הוקמה החווה לפני מאה שנים, ועד המעבר של קבוצת כינרת מן החצר לגבעה שהייתה לה למקום הקבע בשנת 1929.

 

האם יש אפשרות להפוך את ההיסטוריה לביוגרפיה של אנשים? זוהי שאלה גדולה. הרי מעבר לביוגרפיות קיימים המוני האדם ורעידות האדמה, ארגונים ושליטים, כלכלה ומלחמת מעמדות, תולדות הפלדה והחיידקים. מי שמתעלם מן הקווים הבלתי-אישיים החוצים את הביוגרפיות ומשפיעים עליהן - מתעלם גם מן השריטות העמוקות ומן החלומות העוברים בכל סיפור שמעורבים בו אנשים. ובכל זאת, האוטופיה שבסיפור ההיסטוריה כתולדותיהם של אנשים - חשובה, ועשויה להוות גם קנה-מידה לביקורת, וגם ביטוי של מאוויים עמוקים לדמוקרטיה, המכירה בסיפור של כל אחד ואחד ובזכותו להשתתף בעיצוב הגורל הציבורי. אין זו הפרטה של ההיסטוריה, אלא אמונה בהיסטוריה כשיח משותף של ביוגרפיות המעצבות את עתידן.

 

"ילדי החצר" עוסק בכל הילדים שנולדו בחצר כינרת. המעבר של קבוצת כינרת לגבעה, סמוך למאורעות של שנת 1929, שינה את גורלה של החצר והגדיר את הילדים. יש בכוחו של שמואל חדש לספר את סיפורם לא רק כנובר בתיקים ובוחר תצלומים אלא כעד רגיש, כמי ששייך לחבורה. למרות שהספר הוא ביוגרפיה של כל ילד בחצר - הוא גם ראי קבוצתי, סיפור של חבורה בעלת תודעה של יחד. כל אחד מהילדים מוצא את פינתו בספר, אך התמונה הכללית חשובה גם היא. ההיסטוריה של הציונות הייתה תמיד גם ההיסטוריה של הילדות, כנוף רוחני המתגלה בחייו הבוגרים של האדם. בספרות הציונית היה סיפור הילדים חלק חשוב ומקורי של ההיסטוריה היהודית. הדגשת הילדות והנאמנות לה היו לערכים מהותיים.

בסיפור "ילדי החצר" ניתן למצוא את עקבותיהם של מאורעות גדולים. הילדים נרתמים לעגלה המרופטת של ההיסטוריה, המערערת כל העת על הערכים לפיהם חיו בבית הספר: עבודה, מחויבות מוסרית לחברה, פיתוח יצירה והשכלה. הם מתגייסים למלחמות מתוך תחושה של מחויבות עליונה, אך מגלים בהן את החורבן הגדול.

הרוצה לפענח חלק מסוד האופי המיוחד של החברה הכינרתית לדורותיה, את מתחיה ומלחמותיה הפנימיות, את יסודות השבטיות המשפחתית הכמעט-איכרית, את הקושי והחמימות שבה, את הגאווה, את שיריה של נעמי שמר, הילדה שנולדה על הגבעה ולא הייתה ילדת החצר, את הלחן וההומור - ילך לספר הזה, ספר שלא מתבייש לאהוב.